מסלול טיול במונטנגרו: 7 ימים עם שלושה דורות, יום אחרי יום

למה מונטנגרו, ולמה תשעה אנשים

יש יעדים שנוסעים אליהם בשביל לשכב על החוף, ויש כאלה שנוסעים אליהם בשביל לקרוע את הרגליים בהרים. מונטנגרו, מדינה קטנה בבלקן, נותנת לך את שניהם באותו טיול. לפעמים באותו היום.

כשהתחלנו לתכנן, יובל ואני ידענו בדיוק לאן אנחנו נכנסים. תשעה אנשים, שלושה רכבים: סבא וסבתא (בני 60, מטפסים מדרגות יותר טוב מאיתנו), שלושה זוגות צעירים בגילאי 25 עד 31, ופעוטה אחת בת 3 שבסוף הכתיבה לכולם את הקצב. תכל'ס, טיול רב-דורי זה לא טיול, זה לוגיסטיקה. צריך תכנון, צריך גמישות, וצריך הרבה סבלנות אחד לשני. רצינו טבע פראי בלי לוותר על הערב עם כוס יין מול הים, ומונטנגרו פתרה את שתי הבעיות בלי להזיע.

עשינו את זה בשבעה ימים בחודש מאי, בדיוק כשהשלגים האחרונים נמסים והמפלים בשיא. חצינו את המדינה לאורך ולרוחב. התחלנו בין היאכטות של פורטו מונטנגרו, טיפסנו למאוזוליאום של נייגוש בגובה 1,600 מטר, ומשם נסענו לתוך הצפון הפראי של שמורת דורמיטור. ישנו בבקתת עץ מבודדת בלי חימום מודרני, התחממנו מול קמין, ואחרי יומיים כבר לבשנו בגד ים וחצינו את הגשר לסווטי סטפן מתחת לשמש קופחת.

לא הכול היה חלק, וטוב שכך. גילינו אגמים כחולים בסוף מסלולים שאף אחד לא מסמן, אכלנו ארוחה אחת או שתיים שנכנסו לארכיון הבדיחות המשפחתי, ונתקלנו בחג לאומי שסגר לנו את כל התוכניות ושלח אותנו לתוך מערת נטיפים קפואה במקום לקניון.

מכאן זה יום אחרי יום, בלי פילטרים: מתי שווה לקחת שאטל במקום לנהוג, באיזו שעה האור בעיר העתיקה של קוטור הכי יפה, למה להביא שכבות גם בקיץ, ואיך זה באמת לישון בבקתת עץ בלי חימום באמצע שום מקום. אז תכינו את העליונית ואת בגד הים. יוצאים לדרך.

יום 1: נחיתה רכה, יאכטות ולילה ראשון במפרץ קוטור

17 במאי · טיבאט, פורטו מונטנגרו ודוברוטה

הגלגלים נגעו במסלול בשתיים בצהריים, והאוויר הראשון שנכנס דרך דלת המטוס היה קריר ונקי בצורה שלא ציפינו לה. שמונה מבוגרים ופעוטה אחת, אחרי טיסה שלמה, ואף אחד לא ממהר לשום מקום. את היום הראשון לא תכננו למלא. נחיתה, איסוף רכבים, שיטוט בין יאכטות, וארוחה טובה. זה הספיק כדי להבין שמונטנגרו עובדת בקצב אחר, ואנחנו נכנסים אליו.

הלוז של היום:

• 14:00 נחיתה, איסוף הרכבים השכורים והתארגנות (שדה התעופה טיבאט)
• 16:00 סיור במרינה וארוחת ערב מוקדמת (פורטו מונטנגרו)
• 19:30 נסיעה ליעד הלינה והתמקמות (מלון Maison W, דוברוטה)

מטיבאט ישר לפורטו מונטנגרו

נחתנו ב-14:00 בשדה הקטן של טיבאט, אספנו את הרכבים, ויצאנו. החלטנו שהתחנה הראשונה תהיה דווקא ההפך הגמור מהטבע הפראי שבגללו באנו: פורטו מונטנגרו, אחת ממרינות היוקרה הגדולות באירופה.

המקום מטופח עד הפרט האחרון, נקי, מסודר. הסתובבנו בין הרציפים בלי לחץ. ההרים מאחור והיאכטות הענקיות מקדימה זה צירוף קצת סוריאליסטי, אבל הוא עובד. ולקטנטנה? שטח פתוח בלי מכוניות אחרי שעות של ישיבה במטוס. בדיוק מה שהיא הייתה צריכה.

כתובת: Obala bb, Tivat 85320. פתוח 24/7.

ארוחת ערב על המים: מסעדת ONE

עצרנו לאכול ב-ONE, ממש למרגלות רציף מספר 1. בראסרי אדריאטי עם נוף פתוח לקו המים, מרפסת רחבה, ובריזה שעושה את כל ההבדל אחרי יום נסיעות. השירות היה נעים, האוכל טוב, וזה שכולם הזמינו משהו אחר וכולם יצאו מרוצים, מהמבוגרים ועד בת ה-3, זה כבר הישג בפני עצמו.

כתובת: Jetty 1, Porto Montenegro, Tivat. רמת מחיר: בינונית-גבוהה.

הלילה הראשון: מלון Maison W בדוברוטה

כשהחושך ירד נסענו סביב המפרץ לדוברוטה, עיירה קטנה וציורית על שפת מפרץ קוטור, אל ה-Maison W. הגענו בחושך מוחלט. אין שם לובי קלאסי, אבל קיבלנו דירות גדולות, מרווחות ונקיות.

כתובת: Dobrota bb, Kotor 85330.

טיפים מהשטח

• רכב למשפחה גדולה: תוודאו מראש שתא המטען באמת מכיל מזוודות של משפחה שלמה. "רכב משפחתי" אצל חברת השכרה זה מושג גמיש.
• חניה במפרץ קוטור: אל תתפשרו על חניה פרטית במקום הלינה. הכבישים סביב המפרץ צרים, וחניה ציבורית פנויה היא מצרך שלא תמצאו כשתצטרכו.
• שעות אחרי טיסה עם ילדים: פורטו מונטנגרו זה פתרון מצוין. מדרחוב רחב, בלי מכוניות, מקום לרוץ.

סיכום היום

יום ראשון רגוע שהוכיח את הכלל שיעבוד אותנו כל הטיול: תכנון נכון פלוס זרימה. החדרים הגדולים והארוחה הטובה שלחו את כולנו לישון מרוצים, וכבר עם סקרנות לבוקר שיגלה לנו את המפרץ באור יום.

יום 2: מהמים לעננים, שייט, רכבל קוטור והפסגה של נייגוש

18 במאי · דוברוטה, פראסט, הר לובצ'ן ומלון סוקולינה

התחלנו את הבוקר על קו המים של מפרץ קוטור. עד הצהריים כבר היינו בגובה 1,600 מטר, באוויר הקריר של הפסגות. יום שמתחיל בים ונגמר על הר זה בדיוק מה שמונטנגרו יודעת לעשות.

הלוז של היום:

• 09:00 ארוחת בוקר על קו המים (מסעדת Platanus, דוברוטה)
• 11:30 שייט בסירה מהירה ועצירה בפראסט (מפרץ קוטור והעיירה פראסט)
• 14:00 עלייה ברכבל אל ההר (רכבל קוטור)
• 15:15 הסעה וטיפוס לנקודת התצפית (המאוזוליאום של נייגוש)
• 17:30 ארוחה קלה וירידה לקראת שקיעה (תחנת Kuk ומסעדת Forza)
• 19:00 נסיעה לילית אל הלינה (מלון Sokoline, ליד מנזר אוסטרוג)

בוקר רגוע בדוברוטה ושייט במפרץ

אחרי ארוחת בוקר ב-Platanus מול הים, יצאנו לשייט של שעה וחצי בסירה מהירה, בערך 20 יורו לאדם. הנופים מהמים הם סיפור אחר לגמרי. הצד היחיד שכדאי לקחת בחשבון: הסירה מהירה וקופצנית, ולקטנטנה זה היה קצת מפחיד בקטעים. עצרנו ל-20 דקות בפראסט, עיירה קטנה על המים שנראית כאילו לא השתנתה מאתיים שנה.

עולים: רכבל קוטור

נסענו לתחנה התחתונה של הרכבל, 23 יורו לאדם. אחת עשרה דקות, והמפרץ הולך ונעלם מתחתיך. למעלה קריר בהרבה מהחוף, אז תביאו ז'קט. הצעירים שבחבורה עשו שם גם את מסלול רכבת ההרים האלפינית, ויצאו עם עיניים נוצצות.

הפסגה: המאוזוליאום של נייגוש

נהג הסירה נתן לנו טיפ ששווה זהב: הכבישים למאוזוליאום צרים ונפקקים, אז עדיף לקחת את השאטל מהרכבל, 10 יורו לאדם, ולא להעלות את הרכבים. שמענו לו, וטוב שכך. 461 מדרגות מחכות לך בסוף, וזה לא פיקניק עם ילדה ביד. אבל למעלה? נוף פנורמי שמרגיש כמו הגג של המדינה, שווה כל מדרגה.

ארוחה ברכבל ונסיעה לילית ל-Sokoline

אכלנו ב-Forza Kuk שבחלק העליון, ולמען האמת, התאכזבנו. אוכל תיירותי, מחיר תיירותי, בלי נשמה. ירדנו בשקיעה יפה, ומשם פתחנו בנסיעה של שעתיים צפונה כדי לפצל את הדרך. הקטע הזה דרש ריכוז: כבישים חשוכים, צרים, בלי תאורה. אם אתם יכולים, תכננו את הנסיעות הארוכות לשעות האור.

טיפים מהשטח

• תקשיבו למקומיים: השאטל מהרכבל למאוזוליאום חסך לנו פקקים, מתח ושעה של נהיגה צרה. הטיפ הכי טוב של היום הגיע מנהג הסירה.
• בגדים חמים ברכבל: הטמפרטורה למעלה צונחת. ז'קט זה לא המלצה, זו חובה.
• נהיגה לילית: הכבישים ההרריים פה חשוכים וצרים. תשתדלו לסיים נסיעות ארוכות לפני שמחשיך.

סיכום היום

ים, גובה, ושייט, וגם נסיעת לילה מתישה בסוף. אבל כשהתעוררנו למחרת מול הנוף של הצפון, הבנו בדיוק למה הסכמנו לנהוג בחושך.

יום 3: הצפון הפראי, אגמים נסתרים ובקתה באמצע שום מקום

19 במאי · מנזר אוסטרוג, אגם סלאנו, מפל סקקביצה ונדגורה

הבוקר השלישי פתח לנו את הצפון, והוא יפה אחרת. פחות מטופח, יותר חזק. הנוף מהמלון הסביר לבד למה הסכמנו אתמול לנסוע בחושך. יום של ניגודים: קדושה שתלויה על צוק, טבילה במפל קפוא, וסוף שמתרחש בתוך בקתת עץ בלי חימום.

הלוז של היום:

• 08:30 ארוחת בוקר מול הנוף (מלון Sokoline)
• 11:30 ביקור במנזר החצוב בסלע (מנזר אוסטרוג)
• 13:30 עצירת רענון ותצפית (אגם סלאנו)
• 15:00 הליכה קצרה וטבילה במפל (מפל סקקביצה)
• 17:30 הגעה, התמקמות ובישול ארוחת ערב (וילה Nadgora Skyhouse, אזור ז'בליאק)

מנזר אוסטרוג

ב-11:30 הגענו לאוסטרוג, אחד מאתרי הדת החשובים במדינה, חצוב בתוך צוק אנכי. עלינו למנזר העליון, הכניסה בחינם. מבנה לבן שצומח מתוך הסלע האפור, ואתה עומד מולו וקצת לא מבין איך בנו את זה כאן בכלל. גם מי שלא מחובר לעניין הדתי יוצא משם עם משהו.

תצפית אגם סלאנו ומפל סקקביצה

עצרנו בתצפית של אגם סלאנו, אגם מלאכותי משובץ איים קטנים, ומשם המשכנו למפל סקקביצה, שמתמלא מהפשרת השלגים. המסלול קצר אבל לא טריוויאלי לפעוטה או למבוגרים, והמים? קפואים. האמיצים שבחבורה טבלו. אני צילמתי.

הלילה הראשון בבקתה: Nadgora Skyhouse

הגענו ל-Nadgora Skyhouse, מתחם בקתות בכפר מבודד, רבע שעה מז'בליאק. שכרנו את הווילה הגדולה ל-20 איש. זה לא מלון. המבנה כולו עץ, החימום מגיע מקמין אחד שאתה צריך להזין בעצמך, והאווירה כפרית עד הסוף. בישלנו ארוחת ערב משפחתית, ישבנו סביב הקמין, ולרגע נראה שזה כל מה שצריך.

טיפים מהשטח

• כמה לילות ב-Skyhouse: תכננו לפחות 2-3 לילות. צריך זמן כדי באמת לספוג את המקום. וחשוב: תגיעו בלילה הראשון בשעות האור, כי הבידוד אמיתי והדרך לא פשוטה בחושך.
• קונים אוכל מראש: תעצרו בסופר בז'בליאק לפני שאתם עולים. במטבח של הווילה תרצו לבשל, ובכפר עצמו אין איפה לקנות.
• עונת המפלים: סקקביצה בשיא שלו באביב, כשהשלגים נמסים. בקיץ זה כבר סיפור אחר.

סיכום היום

הלכנו לישון בבקתה מבודדת, עטופים בשקט שאי אפשר לקנות בעיר. למחרת חיכתה לנו דורמיטור.

יום 4: קצה הקניון, אגמים מסתוריים, ואכזבה קולינרית אחת

20 במאי · תצפית צ'ורבאץ', אגמי וראז'יה וריבלייה, ז'בליאק

היום הרביעי היה כולו שמורת דורמיטור. כשמתעוררים בבקתת עץ מבודדת, הבוקר זורם אחרת מעצמו, בלי שעון. ראינו אחד הקניונים העמוקים בעולם, ביקרנו באגמים שנראים שאולים מאגדה, ולמדנו שלא כל מסעדה שכולם ממליצים עליה מצדיקה את הרעש.

הלוז של היום:

• 08:30 ארוחת בוקר משפחתית (וילה Nadgora Skyhouse)
• 10:00 טרק רגלי מהווילה אל התצפית (תצפית צ'ורבאץ')
• 14:00 סיור באגמי השטן והדגים (אגמי Vražje ו-Riblje)
• 17:00 ארוחת ערב מוקדמת בעיר (מסעדת ORO, ז'בליאק)

הטרק אל תצפית צ'ורבאץ'

אלכסנדר, המארח שלנו, הציע שנצא לטרק ישר מפתח הווילה. בערך 2 ק"מ הליכה עד החניה, ומשם עוד קילומטר בעלייה עד התצפית, שמשקיפה על קניון נהר הטארה. הקניון עצום, והכניסה לשמורה עולה 5 יורו. נקודה אחת לתשומת לבכם: המסלול לא נגיש לעגלות, בכלל. סבא, סבתא והקטנטנה עשו את זה ברגל ובגבורה, ואני עדיין לא בטוח איך.

האגמים: Vražje ו-Riblje

אחר הצהריים ירדנו דרומה לאגם Vražje, "אגם השטן", שמפורסם בצבע הטורקיז שלו, ולאגם Riblje, "אגם הדגים". האזור פתוח ויפה להליכה, אבל הרוח הייתה קרה עד כאב, אז קיצרנו. תביאו מעיל רוח, גם אם בבוקר היה נעים.

אכזבה בז'בליאק: מסעדת ORO

הלכנו אחרי ההמלצות ל-ORO. חבל. האוכל הרגיש לא גמור, והמקום עצמו הריח ממרחק של מלכודת תיירים. חזרנו לווילה, הדלקנו את הקמין, ופיצינו על הארוחה בבית. לפעמים זה הפתרון הכי טוב.

טיפים מהשטח

• לצאת ברגל מהבקתה: טרק שמתחיל מפתח הבית נותן חיבור אחר לגמרי לטבע. אם המארח מציע מסלול, תקשיבו.
• מזג אוויר פתוח: אזור האגמים מישורי וחשוף לרוח. מעיל רוח בתיק, תמיד.

סיכום היום

דורמיטור הראתה לנו את היופי הקשוח שלה. הארוחה הייתה בינונית, אבל הערב סביב הקמין פיצה על הכול.

יום 5: פרידה מהצפון, הפתעת יום עצמאות, וסוף על הים

21 במאי · כביש P14, פודגוריצה, מערת ליפה, יקב ליפובאץ, בודווה ודוברוטה

היום החמישי היה יום של מעברים. נפרדנו מהצפון הפראי ומהבקתה, ופנינו דרומה בחזרה אל הים. התוכנית הייתה לעשות שופינג בפודגוריצה. החיים צחקו עלינו עם חג לאומי שסגר הכול, וזה דווקא הוביל לאחד הימים הספונטניים והכי כיפיים של הטיול.

הלוז של היום:

• 09:00 ארוחת בוקר ופרידה מאלכסנדר (וילה Nadgora Skyhouse)
• 10:30 תצפית בסטייה מהדרך (כביש P14, Picturesque Viewpoint)
• 12:30 הקניון סגור בגלל החג (BIG FASHION, פודגוריצה)
• 14:00 סיור מתחת לאדמה (מערת ליפה)
• 16:00 סיור וטעימות יין (יקב ליפובאץ)
• 18:30 שיטוט ערב בעיר העתיקה (בודווה)
• 21:00 הגעה לווילה על הים (Airbnb, דוברוטה)

הדרך הפראית וההפתעה בפודגוריצה

עשינו סטייה אל כביש P14, צר ומפורסם, שנפתח ממש לאחרונה אחרי החורף. עצרנו ב-Picturesque Viewpoint לתצפית, וזו הסיבה היחידה לנסוע בכביש הזה. משם המשכנו לקניון BIG FASHION בפודגוריצה, ושם גילינו את ההפתעה: סגור לגמרי. יום העצמאות של מונטנגרו. אף אחד לא טרח לבדוק את זה מראש, וזה היה אנחנו.

אל בטן האדמה, ואחר כך כוסית

שינינו כיוון ונסענו למערת ליפה. נכנסים אליה ברכבת פתוחה, ואז מסתובבים בין נטיפים וזקיפים. בפנים קר, בערך 10 מעלות, אז תתלבשו בהתאם. העלות בערך 17 דולר. כדי להתחמם קפצנו אחר כך ליקב ליפובאץ' הסמוך, ישבנו לטעימות יין באווירה רגועה, וזה היה בדיוק התרופה לקור של המערה. מי שהיה מתכנן את היום הזה מראש לא היה מצליח להמציא אותו ככה.

ערב בבודווה והגעה לווילה

סגרנו את היום בשיטוט וארוחת ערב בסמטאות של העיר העתיקה בבודווה. משם נסענו ללינה בדוברוטה: מתחם ענק ב-Airbnb, 6 חדרים, 3 חדרי שירותים, ומטבח חוץ ממש על קו המים. אחרי הבקתה הכפרית, להתעורר מול הים הרגיש כמו טיול אחר לגמרי.

טיפים מהשטח

• חגים לאומיים: תבדקו את לוח החגים לפני יום אורבני. למדנו את זה בדרך הקשה מול קניון נעול.
• לבוש למערת ליפה: סוודר ומכנסיים ארוכים. בפנים קפוא גם כשבחוץ קיץ.

סיכום היום

היכולת לזרום עם השינויים, ולהפוך קניון סגור ליום של מערה ויין, היא בדיוק מה שמחזיק טיול של תשעה אנשים. ההרכב האנושי חשוב לא פחות מהתוכנית.

יום 6: בוקר בקוטור, שמש בסווטי סטפן, וריביירת בודווה

22 במאי · קוטור, סווטי סטפן, בודווה ודוברוטה

היום השישי היה כולו ים, וקצב רגוע שמתאים לו. עברנו בין סמטאות האבן של קוטור, דרך החופים הטורקיזים של סווטי סטפן, ועד הטיילת התוססת של בודווה. אחרי ימים בהרים, הגוף ביקש בדיוק את זה.

הלוז של היום:

• 09:30 ארוחת בוקר וסיור (קוטור, מסעדת Resto Bar)
• 12:30 חציית הגשר לאי (סווטי סטפן)
• 14:00 זמן ים, מנוחה וטבילה (חוף סווטי סטפן)
• 16:30 הליכה על הטיילת ופסל הבלרינה (בודווה)

בוקר של אבן וים בקוטור

התחלנו בארוחת בוקר ב-Resto Bar בתוך העיר העתיקה של קוטור. המבוך הזה, בלי מכוניות, נתן לקטנטנה להתרוצץ בלי שאף אחד יחטוף התקף לב. משם נסענו לאי המפורסם סווטי סטפן, ופה חיכתה לנו חדשה טובה: אחרי תקופה ארוכה שבה האי היה סגור לגמרי, עכשיו אפשר שוב להתקרב אליו ולחצות את הגשר. החוף יפהפה, המים צלולים, וכן, גם טבלנו.

טיילת בודווה ופסל הבלרינה

אחרי החוף נסענו לטיילת של בודווה, שתוססת בערב. הלכנו עד פסל הבלרינה שיושב על סלע מול החומות, אחת התמונות הכי מזוהות של מונטנגרו. ביזבזנו את הערב בשיטוט רגוע, וחזרנו לדוברוטה.

טיפים מהשטח

• גישה לסווטי סטפן: נצלו את זה שהגשר נפתח מחדש, אבל שימו לב שהחניה באזור יכולה להיות יקרה.
• עגלת ילדים בקוטור: העיר העתיקה שטוחה ובלי מכוניות, מושלמת לטיול עם עגלה.

סיכום היום

החיבור לים עשה טוב לכולם. החוף בסווטי סטפן והטיילת של בודווה הזכירו לנו למה הריביירה של מונטנגרו מושכת כל כך הרבה אנשים.

יום 7: פרידה מהמפרץ, סמטאות אחרונות בקוטור, והדרך הביתה

24 במאי · דוברוטה, קוטור ושדה התעופה טיבאט

הבוקר האחרון תמיד מרגיש מוזר. אחרי שיובל ואני נלחמנו במזוודות וסבא יואב לקח על עצמו את הקטנטנה, יצאנו לסיבוב פרידה רגוע בקוטור לפני הדרך לשדה התעופה. לא ניסינו לדחוס עוד אטרקציה. רק לספוג קצת.

הלוז של היום:

• 09:00 אריזות אחרונות מול הים (Airbnb, דוברוטה)
• 10:30 ארוחת בוקר ושיטוט פרידה (העיר העתיקה, קוטור)
• 13:30 החזרת הרכבים והתארגנות לטיסה (שדה התעופה טיבאט)

בוקר אחרון בקוטור

עצרנו לארוחה קלה אחרונה בעיר העתיקה. יום ראשון בבוקר, העיר עוד מתעוררת, והאור נופל על האבן בדיוק כמו שצריך. זה הזמן הכי יפה לראות את קוטור, לפני שהקבוצות מגיעות.

הדרך הביתה

יצאנו לשדה התעופה של טיבאט. להחזיר שלושה רכבים שכורים עם תשעה אנשים זה בדרך כלל מתכון לכאב ראש, אבל אצלנו זה עבר חלק. הסיבה אחת: דאגנו מראש לביטוח מלא עם ביטול השתתפות עצמית. החזרנו מפתחות בדקות, בלי בדיקות, בלי ויכוחים, בלי מתח לפני טיסה.

טיפים מהשטח

• ביטוח רכב מלא: אל תחסכו פה. הכבישים במונטנגרו צרים ומפותלים, וביטוח מלא קונה לכם ראש שקט בהחזרה ובכל הדרך.
• שדה התעופה טיבאט: קטן וקומפקטי, אבל התורים יכולים לזחול. תביאו סבלנות, וחטיפים לילדים.

אחרי שבעה ימים: מה למדנו

שבעה ימים, שלושה דורות, ומדינה אחת קטנה שהצליחה להכיל את כולנו. מונטנגרו נתנה לנו ים והרים, יוקרה ובקתת עץ בלי חימום, מנזר על צוק ומערה מתחת לאדמה. טיול רב-דורי דורש התגמשות ולא מעט ויתורים הדדיים, אבל מה שצברנו יחד שווה כל רגע של תיאום.

אם אתם שוקלים לעשות את זה עם משפחה גדולה, שתי מחשבות לסיום. אל תעמיסו את הימים יותר מדי, כי הקצב של פעוטה ושל סבא וסבתא הוא הקצב האמיתי שלכם. ותשאירו מקום להפתעות, כי דווקא היום שהכי השתבש לנו, עם הקניון הסגור, יצא אחד הכי טובים. חזרנו מגובשים, עם מלא תמונות, ועם רשימה לא קצרה של דברים שעוד לא הספקנו. סימן טוב.